לכל מי שרוצה ללמוד מדעי ההתנהגות.
אתם צריכים לשאול את עצמכם טוב מאוד למה אתם רוצים ללמוד את זה ?
יש כאלה שבשבילם יש רק נתיב אחד וזה לפסיכולוגיה קלינית, או פסיכולוגיה טיפולית אחרית כמו רפואית או נוירושיקומית.
לאותם אנשים אני יכול רק לאחל בהצלחה ולהגיד להם, שהם עומדים להשתעבד ללימודים.
רוב האנשים שנכנסים לתחום הזה, באים עם איזשהו אידיאל שבסוף הלימודים, הם יפתחו איזה קליניקה או קליניק (יותר סטייל) ויקבלו פתאום איזשהו מעמד רב בתור מטפלים שפותרים לאנשים אחרים את החיים.
כמו תמיד המציאות רחוקה מזה מאוד.....
אני יכול לתאר את הדרך המאוד מאוד ארוכה כדי להגיע להיות מטפל (אולי אני אעשה את זה בפוסט אחר) אבל אני רוצה להתמקד על הפער הרב בין הציפיות בתחילת הלימודים, לבין המציאות בסוף הלימודים.
לכל אלה המתעניינים בפסיכולוגיה, תחשבו טוב טוב למה אתם נכנסים לזה.
אני אגיד מניסיון שלי, שאם אתם רוצים להכנס לזה בשביל מקצוע לחיים, התגובה המיידית שעולה לי, היא תסתובבו ותבחרו משהו אחר.
מדעי ההתנהגות זה לא מקצוע, והרבה מאוד אנשים שיוצא לי לדבר איתם (שנה ג' לקראת הסוף) מתלבטים כמוני כיצד להמשיך, כי לטיפול אין להם סיכוי להתקבל, וזה מבאס לאנשים לחשוב שאחרי שהם השקיעו 3 שנים בלימודים הם יוצאים בלי כלום. מדעי ההתנהגות זה לא מקצוע, וזה לא פותח יותר מדי דלתות בשוק העבודה חוץ ממשאבי אנוש.
אתם צריכים לשאול את עצמכם טוב מאוד למה אתם רוצים ללמוד את זה ?
יש כאלה שבשבילם יש רק נתיב אחד וזה לפסיכולוגיה קלינית, או פסיכולוגיה טיפולית אחרית כמו רפואית או נוירושיקומית.
לאותם אנשים אני יכול רק לאחל בהצלחה ולהגיד להם, שהם עומדים להשתעבד ללימודים.
רוב האנשים שנכנסים לתחום הזה, באים עם איזשהו אידיאל שבסוף הלימודים, הם יפתחו איזה קליניקה או קליניק (יותר סטייל) ויקבלו פתאום איזשהו מעמד רב בתור מטפלים שפותרים לאנשים אחרים את החיים.
כמו תמיד המציאות רחוקה מזה מאוד.....
אני יכול לתאר את הדרך המאוד מאוד ארוכה כדי להגיע להיות מטפל (אולי אני אעשה את זה בפוסט אחר) אבל אני רוצה להתמקד על הפער הרב בין הציפיות בתחילת הלימודים, לבין המציאות בסוף הלימודים.
לכל אלה המתעניינים בפסיכולוגיה, תחשבו טוב טוב למה אתם נכנסים לזה.
אני אגיד מניסיון שלי, שאם אתם רוצים להכנס לזה בשביל מקצוע לחיים, התגובה המיידית שעולה לי, היא תסתובבו ותבחרו משהו אחר.
מדעי ההתנהגות זה לא מקצוע, והרבה מאוד אנשים שיוצא לי לדבר איתם (שנה ג' לקראת הסוף) מתלבטים כמוני כיצד להמשיך, כי לטיפול אין להם סיכוי להתקבל, וזה מבאס לאנשים לחשוב שאחרי שהם השקיעו 3 שנים בלימודים הם יוצאים בלי כלום. מדעי ההתנהגות זה לא מקצוע, וזה לא פותח יותר מדי דלתות בשוק העבודה חוץ ממשאבי אנוש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה