יום שישי, 1 במאי 2009

שימושיות בסרטים- לא מסכים עם נילסן


קראתי את את עשרת הפספוסים של שימושיות בסרטים של ג'ייקוב נילסן ומאוד נהניתי. למשל, בנקודה 5 הוא טוען, שבכל הסרטים שבהם הגיבור מנסה להכניס איזושהי סיסמא למחשב להציל את העולם, רוב הפעמים הוא לא מצליח בהתחלה ומופיעה הודעת שגיעה "ACESS DENIED" . שניה לפני סוף העולם הוא כן מצליח להכניס את הקוד ואז מופיעה ההודעה "ACCESS GRANTED" - שבפועל היא הודעה מיותרת שכן, מתוך נסיון עם שימוש בססמאות בחיי היום-יום שלנו, אנחנו לא מקבלים הודעת אישור שהססמא שלנו היא נכונה, אלא פשוט מועברים לתוך איפה שרצינו להיות (בין אם עמוד מאובטח באתר אינטרנט, או חלק מאובטח של תוכנה). לכן, השימוש בהודעת האישור אין לה מקום במציאות ונועדה רק לצרכי סרטים ויצירת דרמה.

אישית לא הסכמתי עם הנקודה השביעית של נילסן  (אני עצמי בוגר הסדרה "מסע בין כוכבים" ולא אתן לאף אחד ללכלך עליה :)). בכל מקרה, נילסן מעלה את הנקודה, שהשימוש בפקודות קוליות, כפי שנעשה באופן שוטף בסדרה, על מנת לתפעל את המחשב, היא בחירה מאוד לא שימושית שכן תיפעול של מערכת מורכבת בעזרת קול היא מאוד לא יעילה.

אני לא מסכים!. קודם כל, צריך לצאת מנקודת הנחה שהתפעול של המערכת מחשב נעזר רבות באינטליגנציה המלאכותית הכבירה של האנטרפרייז. למשל, מספיק להגיד למחשב, "מצא לי את הפרטים של האשה שלובשת אדום במסך" כדי שהמחשב יבין לבדו את כוונת המשתמש ללא צורך ממשי להצביע על האשה שלובשת אדום על המסך. 
    הנקודה שאני רוצה להעביר פה, היא שנילסן אולי הסתכל על האינטראקציה העתידית הזו מנקודת מבט עכשווית. הרי כיום, השליטה דרך הדיבור היא מאוד מוגבלת (בהנחה שהמחשב בכלל הבין מה אמרת). בעצם, כל פעולה צריכה להיות מוגדרת בתוך פקודה קולית וזה מאוד מסורבל.  אבל בעתיד של המאה ה-23, המחשב מחליף רבות את פעולות האדם ועושה אוטומציה להמון דברים קונטקסטואליים, ככה שיוצא שהוא די מבין את השפה והכוונה של המשתמש וגם מתי מדברים אליו ומתי לא.

כהערת אגב, אני חייב לציין שתמיד רציתי להבין דווקא את הממשק מגע של הלוחות על האנטרפרייז. הרי הפקדים של על המסך מגע משתנים לפי הפקודות, זה ממשק מאוד דינמי ותמיד כילד חשבתי, מתי יהיו כאלה ממשקים מגניבים אצלנו בהווה. 
לדעתי... העתיד לא כזה רחוק ותמיד אפשר  to go where no man has gone before.