אז מה היה לנו ? 4 חודשים חלפו ללא מילה

הבלוג הנוכחי לא היה פעיל למשך תקופה די רבה. למעשה, הוא כבר לא היה פעיל ממאי שמהווה פחות או יותר את פתיחת סמסטר אביב.

קצת הקדמה
המקומות שבהם ניתן ללמוד את תחום ה HCI בארץ הם מאד מוגבלים. נכון לזמן כתיבת פוסט זה, רק לטכניון ולבן-גוריון יש מסלול לימודים שהוא הדבר הכי קרוב ל HCI (שנלמד תחת הפקולטה של הנדסה במחלקה של תעשייה וניהול). אני משתמש במונח "קרוב" באופן מאוד רופף בגלל שגם הדברים שנלמדים שם הם די רחוקים.
בעוד שבחו"ל קיימות תוכניות ספציפיות לתחום, בארץ ה HCI נכלל תחת התחום הכוללני שזה "ארגונומיה" (מונח אירופאי) או "גורמי אנוש" (מונח אמריקאי). מתוקף היותו של התחום הרבה יותר רחב, גם הקורסים הנלמדים בו הם ממגוון התחום ולאוו דווקא של HCI, אבל מכיוון שעדיין לא נכנסתי לתוכנית של התואר השני דה-פקטו אני לא יכול להתחייחס אליהם.

הדבר שאליו אני כן יכול להתייחס הוא לקורסי ההשלמה ה"הכרחיים" על מנת להתקבל לתואר השני כיוון שכרגע סיימתי את המועד ב' של הקורס השלמה אחרון (לא בהכרח אחרון, תלוי מאוד במועד ב' שלא צלח באופן חיובי מדי) .
בעוד שבטכניון ניתן להתחיל את התואר השני ולעשות את קורסי ההשלמה "תוך כדי", בבן-גוריון אתה חייב לסיים את כל קורסי ההשלמה בממוצע 80. לצערי, מדובר בקורסים של תואר ראשון של הנדסת תעשייה וניהול שאינם קשורים לתחום ה HCI כמעט בכלל, למעט ארגונומיה ששלושה שיעורים אחרונים כן התייחסו לתחום.

אז מה עשיתי ב-4 חודשים אחרונים ? בדיוק את זה, ניסיתי להצליח בקורסי ההשלמה של בן גוריון. מדובר במשימה לא הכי פשוטה שכן אלו קורסי הנדסה תואר ראשון ולמרות ששלושה מתוך החמישה הם בהחלט סבירים, שניים מתוך השלושה הם מאוד לא סבירים עם מעל שליש נכשלים וממוצע 60 (זה לא מידע רשמי אלא שאספתי מכל מיני חבר'ה באוניברסיטה וגם שחוויתי על עצמי לצערי).

בן גוריון, לדעתי, זה המקום שהכי ממוקד "גורמי אנוש" וגם הוא לא ממש מספיק. אין בארץ תוכנית ראוייה לאינטראקציית אדם-מחשב ולצערי (פעם שלישית כבר בשימוש המילה צער) תחום זה שתופס נפח כל כך חשוב בעולם הדיגיטילי לא מקבל את ההכרה הראוייה שלו בארץ ה"ההיטקיסטית שלנו" אלא דרך תוכניות הרבה יותר רחבות.

אמר לי פעם מישהו, שכאשר הוא ראה מה מציעים האוניברסיטאות בארץ בתחום הוא הגיע למסקנה שלא שווה ללמוד כל כך הרבה קורסים עודפים רק כדי להגיע ל"בשר" ולכן החליט ללמוד באוניברסיטת בנטלי שבמסצוטס (מילה קשה) את התחום. בקישור הבא קיימת התוכנית של אוניבריסיטת בנטלי לאינטראקציית אדם מחשב HCI תוכנית זו לא דורשת אף קורסי השלמה וכמעט כל הקורסים הניתנים בה הם שייכים לתחום באופן ממוקד.
היום אותו מישהו עובד בגוגל בתחום חווית המשתמש !

אז מה היה לנו ?!!!

שימושיות בסרטים- לא מסכים עם נילסן

קראתי את את עשרת הפספוסים של שימושיות בסרטים של ג'ייקוב נילסן ומאוד נהניתי. למשל, בנקודה 5 הוא טוען, שבכל הסרטים שבהם הגיבור מנסה להכניס איזושהי סיסמא למחשב להציל את העולם, רוב הפעמים הוא לא מצליח בהתחלה ומופיעה הודעת שגיעה "ACESS DENIED" . שניה לפני סוף העולם הוא כן מצליח להכניס את הקוד ואז מופיעה ההודעה "ACCESS GRANTED" - שבפועל היא הודעה מיותרת שכן, מתוך נסיון עם שימוש בססמאות בחיי היום-יום שלנו, אנחנו לא מקבלים הודעת אישור שהססמא שלנו היא נכונה, אלא פשוט מועברים לתוך איפה שרצינו להיות (בין אם עמוד מאובטח באתר אינטרנט, או חלק מאובטח של תוכנה). לכן, השימוש בהודעת האישור אין לה מקום במציאות ונועדה רק לצרכי סרטים ויצירת דרמה.

אישית לא הסכמתי עם הנקודה השביעית של נילסן  (אני עצמי בוגר הסדרה "מסע בין כוכבים" ולא אתן לאף אחד ללכלך עליה :)). בכל מקרה, נילסן מעלה את הנקודה, שהשימוש בפקודות קוליות, כפי שנעשה באופן שוטף בסדרה, על מנת לתפעל את המחשב, היא בחירה מאוד לא שימושית שכן תיפעול של מערכת מורכבת בעזרת קול היא מאוד לא יעילה.

אני לא מסכים!. קודם כל, צריך לצאת מנקודת הנחה שהתפעול של המערכת מחשב נעזר רבות באינטליגנציה המלאכותית הכבירה של האנטרפרייז. למשל, מספיק להגיד למחשב, "מצא לי את הפרטים של האשה שלובשת אדום במסך" כדי שהמחשב יבין לבדו את כוונת המשתמש ללא צורך ממשי להצביע על האשה שלובשת אדום על המסך. 

    הנקודה שאני רוצה להעביר פה, היא שנילסן אולי הסתכל על האינטראקציה העתידית הזו מנקודת מבט עכשווית. הרי כיום, השליטה דרך הדיבור היא מאוד מוגבלת (בהנחה שהמחשב בכלל הבין מה אמרת). בעצם, כל פעולה צריכה להיות מוגדרת בתוך פקודה קולית וזה מאוד מסורבל.  אבל בעתיד של המאה ה-23, המחשב מחליף רבות את פעולות האדם ועושה אוטומציה להמון דברים קונטקסטואליים, ככה שיוצא שהוא די מבין את השפה והכוונה של המשתמש וגם מתי מדברים אליו ומתי לא.

כהערת אגב, אני חייב לציין שתמיד רציתי להבין דווקא את הממשק מגע של הלוחות על האנטרפרייז. הרי הפקדים של על המסך מגע משתנים לפי הפקודות, זה ממשק מאוד דינמי ותמיד כילד חשבתי, מתי יהיו כאלה ממשקים מגניבים אצלנו בהווה. 

לדעתי... העתיד לא כזה רחוק ותמיד אפשר  to go where no man has gone before.

נוקיה 5800 וממשקו

התחדשתי לאחרונה בטלפון סלולרי מהחברה המועדפת עליי (וגם על שאר העולם לפי המכירות) Nokia 5800 ExpressMusic.
על המכשיר נכתוב המון ביקורות ולא אכנס אליהם אלא אתמקד בשיטות ההכנסה השונות של הטקסט אל המכשיר ובכלל בתפעול הכללי.
נוקיה כבר הכינו מעין סירטון קטן שמסביר על ארבעת הדרכים השונות:
1. כתב יד
2. מקשים אלפא נומרים- כמו שיש בפלאפון סטנדרטיים
3. מקלדת mini qwerty, שבעיקר מיועד לשימוש עם סטיילוס
4. מקלדת qwerty שבעיקר מיועדת לשימוש עם הבהונות.

תחושה
מתבקש מאליו להשוות את תחושת המסך מגע אל האייפון. לצערי, לא יצא לי מספיק לשחק עם האייפון/ipod touch, אבל שכן שיחקתי התחושה הייתה של מסך מגע מאוד רגיש. למשל, ניתן ממש ללטף את המסך והוא יגיב. לא כך המצב עם ה-5800 מדובר במסך מגע מסוג resisitve, שעל מנת לתפעלו נדרש טיפה של לחיצה אינטנסיבית. המצב לא נורא בכלל כפי שאולי הוא נשמע אבל לדעתי באייפון התחושה היא יותר טובה בסך הכל.

ממשק
יש לי הרגשה שנוקיה לא רצו ללכת על ממשק מהפכני לגמרי כמו האייפון, ולכן החליטו לבצע מעין שילוב כזה של התפריטים הסטנדרטיים, ביחד עם כפתורים יעודיים שיש להם גישה יותר מהירה.
דוגמא בולטת לכך, היא ה- scroll בתפריטים. למשל שיש רשימה ארוכה של קבצי Mp3. הדרך לנווט למעלה או למטה במצב כזה היא על ידי scroll bar, שמופיע בצד הרשימה. זוהי גישת ממשק סטנדרטית אך לא מתאימה לממשקי מגע.
באייפון למשל, אפשר בהנפת אצבע כלפי מטה או מעלה לעבור על הרשימה, אך נוקיה משום מה לא אימצו את זה והחליט להשאר עם הסטנדרט כפי שקיים היום במחשבים אישיים.
זו בהחלט נקודה אחת לרעתם במה שנוגע לנוחות המשתמש.

מעבר לכך, הפידבק כאשר לוחצים על כפתור הוא די מהיר, ואין השהיות ארוכות מדי.
ההשהיה הכי ארוכה במכשיר היא במעבר ממצב מאונך למאוזן. מדובר על משהו כמו 3 שניות, שבחיי המשתמש נראה כמו נצח.

מסביב להקלדה
בחלק הזה דעתי מאוד מתנדנדת בין חיובי ושלילי.
בפן החיובי, נוקיה כללו מספר רב של דרכי קלט, מה שנותן למשתמש בחירה והתאמה להעדפתו, וזה דבר בהחלט מבורך.
למשל, בשליחת הודעות סמס, אני מעדיף את השימוש במקלדת האלפא-נומרית, ואילו כאשר אני כותב לי תזכורות ארוכות אני מעדיף את מקלדת ה qwerty.
בפן השלילי, המכשיר לא זוכר את ההעדפה שלי ותמיד נשאר עם תצורת המקלדת האחרונה שבה השתמשתי. למשל , אם כתבתי הודעת סמס, ולאחר כמה דקות החלטתי לכתוב תזכורת, אז אצטרך לעשות את המעבר בין המקלדות - המעבר כולל לחיצה על 2 כפתורים ולוקח כ -4 שניות. אם לאחר כמה דקות אני ארצה שוב פעם לשלוח סמס (ואני שולח הרבה בחודש) שוב פעם אצטרך לעשות את המעבר. מאוד חסרה האופציה של הגדרת המקלדת עבור כל סוג של פעולה או לפחות לחלק מהפעולות.
עניין נוסף בנוגע לשימוש במקלדת היא המעבר בין שפות. נוקיה, משום מה לא החליטה לשים איזשהו כפתור ייעודי למעבר קל בין שפות. על מנת לבצע את המעבר יש ללחוץ על תפריט-> בחירת שפה-> בחירה מתוך רשימה -> אישור עניין של כ-5 שניות.
מדובר בתהליך די מייגע, בעיקר כאשר גולשים באינטרנט, ונדרשים להכניס שמות משתמש באנגלית ואח"כ לכתוב איזושהי תגובה בפוסט בעברית.
חשוב לציין, שעצם ההקלדה, למשל באלפא-נומרי, היא מאוד נוחה שכן המקשים מאוד גדולים וקיים רטט קל אך מורגש בכל נגיעה כך שמקבלים איזשהו פידבק לגבי הלחיצה על הכפתור. השילוב של הרטט בהקלדה נותן תחושה מאוד טוב.

שיטות ההקלדה
עוד לא יצא לי להתנסות בזיהוי כתב יד- הבנתי שזה עובד טוב באנגלית (משפטים שלמים) ואילו בעברית זה פחות טוב (מילה מילה).
השימוש באלפא-נומרי מצויין, בגלל הרטט כמו שציינתי, וכבר הגעתי למהירות ההקלדה הקודמת שלי (בטלפון הקודם n70 שהייתה לא רעה בכלל).
בנוגע למקלדת qwerty- אני עדיין צריך להתרגל לשימו בבהונות. המקלדת יחסית גדולה ונוחה, אך עדיין יוצא לי לפספס אותיות וללחוץ על אחרות בטעות, אני מניח שעם ההרגל אני אשלוט בזה יותר.
מקלדת mini qwerty, אני מעט מאוד משתמש במקלדת זו, כי אני לא אוהב את הצורך להוציא את עט הסטיילוס שמחוברת למכשיר.

בסך הכל אני מאוד מרוצה מהמכשיר, זו פעם ראשונה שיש לי מסך מגע, וגודל המסך מאוד מרשים. בחרתי את נוקיה על פני המתחרות samsung lg ואחרים בגלל ענייני אמינות וטיב המכשיר. בנוסף מערכת ההפעלה סימביאן, נותנת אפשרויות התקנה רבות ומגוונות ומעצימות את יכולות המכשיר.

אם יש שאלות, אשמח לענות בתגובות

דוגמא חיה לשמישות בשפה

בפוסט הקודם רשמתי על השמישות בשפה והתייחסתי להבדלים בין שפות שונות. ציינתי שבישראל אחוז הדיסלקטים הוא הרבה יותר גבוה ממספר סיבות, לעומת מקומות אחרים וזאת בגלל סוג השפה- עמוקה לעומת שטחית.

מצאתי התמונה הזו שמהווה דוגמא מצויינת מדוע העברית היא שפה עמוקה. שימו לב לטוקבק שפתוח ותבינו.
(אני מקווה שהטקסט מספיק קריא)

שמישות בשפה

אני מפליג בזיכרוני לשנה ב' בשיעור פסיכולוגיה קוגנטיבית והנושא הפעם הוא שפה.
נועם חומסקי הזכור לרעה (אנטישמי מוצהר למרות שהוא יהודי) והזכור לטובה בכך שהתייחס לשפה כמערכת של ייצוגים מנטלים, שמוסדרת ע"י כללים. הוא אומר, ואני נוטה להסכים, שיש לנו במוח איזושהי מערכת או "איבר" מנטלי לרכישת שפה וזה אומר, ידע מולד של דקדוק אוניברסלי.
לתאוריה של חומסקי יש מספר טיעונים משכנעים:
- ילדים קטנים מבצעים מניפולציות אדירות על כמות מאוד מעטה של מילים שהם לומדים. במילים אחרות, מיישמים בקלות כללים דיקדוקיים למילים חדשות. למשל:

1 wugg + 1 wugg = 2 wuggs

המילה wuggs הומצאה ע"י הילד ע"פ תהליך של הסקה ממילים אחרים שהוא נחשף אליהם.

- תקופה קריטית. אחרי גילאי 11-13, האדם כמעט ולא יוכל לרכוש שפה באותה שליטה שבה היה יכול לרכוש את השפה לו התחיל מוקדם יותר. הדבר תופס גם לגבי ילדים חרשים- אחרי גילאי 11-13 השליטה שלהם בשפת הסימנים פחות טובה.

- והסיפור שאני מאוד אוהב מתייחס לגבי אנתרפולוג בשם bickerton שהגיע בשנות ה-70 לאי נידח ושם מצא ילדי עבדים.
ההורים של אותם ילדים הובאו לאי בסוף המאה ה-19, ממקומות שונים, כך שלא הייתה שפה משותפת ביניהם. אותם עבדים דיברו בשפת pidgin (כמו תוכנת מסרים מפורסמת בלינוקס) שהיא בעצם תערובת לא ברורה של סימני ידיים ומערכת כללים מטושטשת- משהו בסגנון של שימפנזות מדברות אחת עם השניה אחרי שילמדו אותם את שפת הסימנים.
מה שמדהים בכל הסיפור, הוא שהילדים שנולדו לתוך שפת ה Pidgin הזו, בעצם יצקו בה מערכת כללים דקדוקית חדשה לשפה שנקראת creole והפכו אותה לשפה עם מערכת כללים, ממש נס- סוג של "יש מאין".

מה שמעניין בכל הסיפור הוא כך, אם אכן יש איזשהו איבר מנטלי לתפיסה של מערכת דקדוק במוח שלנו, כיצד הוא מתפקד כאשר מסביבנו ברחבי העולם יש המון שפות, האם כול השפות נתפסות באופן שווה באותו איבר מנטלי ??
התשובה היא- לא!.

עכשיו אני מפליג לקורס אחר שנקרא נוירופסיכולוגיה פיזיולוגית שם דובר בעיקר על האופי שיש לבעיות מוחיות על יכולות הקוגניציה.
באותו קורס ציין המרצה, כי בארה"ב אחוז הדיסלקטים הרבה יותר נמוך בהשוואה לארץ. למשל בדיסלקציה שטחית.
אפשר לחלק שפות לשני סוגים: שטחית או עמוקה בפן האורתוגרפי. שפה שטוחה- מתבצעת המרה רגילה- כלומר מה שאתה קורא ככה אתה גם משמיע אותו למשל big מושמעת פונטית כ "ביג". שפה עמוקה- יש אחוז גבוה של המרות לא רגולריות למשל המילה כלב אפשר להשמיע אותה במספר צורות "כלאב, כאלב, כלב- עם דגש ב ב-'ב'" כלומר, ללא הניקוד אנו מסתמכים על הזיכרון שלנו בהשמעת המילה. אם תקחו מילה שאף פעם לא שמעתם ושהיא לא מנוקדת, ייקח הרבה זמן יחסית עד שתצליחו להגות אותה נכון אם בכלל. עברית מנוקדת נחשבת לשפה שטוחה כמו גם אנגלית. אבל בחיי היום-יום שלנו, אנו משתמשים בשפה עמוקה, עברית לא מנוקדת, ומסתמכים המון על הזיכרון הצלילי של המילה כדי להבין את המשמעות שלה.


צורת התקשורת הכתובה לא נתפסת אותו דבר אצל אנשים שונים, עקב התפיסה השונה שלנו את השפה לפי לאומים שונים.
אין לי איזשהם הנחיות חד משמעיות לגבי האופן שבו צריך לעשות שימוש במילים ומשפטים על מנת למקסם את השימוש היעיל בשפה להעברת מידע, אבל כן אני חושב שצריך לשים דגש רב ביותר על התוכן הנכתב.
הנקודה המרכזית היא שלא צריך לקחת את עניין הטקסט הכתוב כמובן מאליו. גם אחרי שכבר עניין הממשק מוצה עד תום ויש הרגשה שבה זהו הממשק הכי יעיל ושמיש ונוח, תמיד צריך לתת את הדעה לטקסט וכיצד הוא נתפס (ברמה הקוגנטיבית) אצל הקורא.