יום ראשון, 8 באוגוסט 2010

עברתי למשכן חדש

החלטתי לעבור לבלוג יותר מקצועי בתחום. הגעתי למסקנה שבשביל זה מומלץ לרכוש את ה Domain ושטח האחסון בעצמך ושיהיה אישי.
לכן, כך עשיתי.

אני לא אפרסם בבלוג הזה דברים חדשים, ובשלב מסויים אמחק אותו.
תודה לכל מי שקרא אותו ומקווה שיציץ מבט בבלוג החדש.

בלוג חדש בתחום הממשק מנשק האדם ומה שביניהם

יום שבת, 17 באפריל 2010

דו"ח קריאה "הסיפור של גוגל"

ברצוני לדבר על הספר "הסיפור של גוגל" אשר קראתי במסגרת הקורס "ניהול ידע" ושעליו עליי לעשות דו"ח קריאה.

הסיפור של גוגל" הוא בעצם סיפור על אחת החברות הגדולות ביותר כיום בעולם. החברה אשר אחראית על רוב תעבורת המידע ברשת האינטרנט וכפי שהיא עצמה מתארת "לעשות סדר במידע הרב הנמצא באינטרנט".

אצל גוגל בניגוד לחברות אחרות

  • אין דרג מנהלי ביניים
  • קודם יוצרים מוצר איכותי, ורק אח"כ חושבים איך לעשות אותו רווחי
  • מודל אקדמי של 20% בשבוע להתעסק במה שמעניין את העובד
  • לא פרסמה את עצמה בכלל, ועדיין נהייתה להכי פופולאריות
  • ניהול ידע לא רק באינפורמציית מידע אלא גם בביולוגיה מולקולרית וגנטיקה.
  • Googleware היכן שנעשים כל החישובים ואיסוף המידע- מתמקצעת גם בחומרה וגם בתוכנה.

הספר מתמקד בשנים המוקדמות של גוגל, מנוע החיפוש הפופולארי ביותר בעולם (נכון לכתיבת שורות אלה) ולוקח את הקורא עד שנת 2006. ההתחלה מתמקדת בשני היזמים של מנוע החיפוש לארי פייג' וסרגיי ברין, שני דוקטורנטים מהמחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת סטנדפורט אשר העלו את הרעיון שעומד מאחורי גוגל ולמייסדים של החברה. הספר עוסק בלא מעט ניתוח פסיכולוגי של השנים, כאשר הוא מתאר אותם כגאונים, אוהבים להתווכח, תחרותיים, ופרועים בדמיונם. מעבר לצד האישי בהקמת החברה, הספר נותן גם הרבה היבטים על האופן שבו רעיון/מיזם מתפתח לכדי עסק משגשג. ישנם הרבה פרטים בנוגע לאופן שבו פועלות חברות השקעות, הנפקת מניות בבורסה האמריקנית, רגולציות וכללים שחלים על חברות וכיוצ"ב. מוטיב נוסף אשר חוזר על עצמו לאורך כל הספר הוא מתן תחושה שגוגל היא עוד חברת היי-טק/טכנולוגיה כמו כל שאר החברות שקיימות כיום אלא מעיין חברה עם רוח צעירה אשר שוברת את החוקים הממסדיים. ניתן לראות דוגמה לכך לאופן שבו לארי פייג' וסרגי ברין החליטו לנהל קניית המניות של גוגל כאשר היא הונפקה בבורסה. בעוד שהמנייה של החברות המונפקות נקבע ע"י החברות הגדולות בוול סטריט (בעצם קבעו את המחיר ההתחלתי של המניה) המייסדים של גוגל החליטו לבצע את התהליך ע"י מכירה פומבית של מחיר המנייה. צריך להבין, כי בהוויה של חברה שמונפקת לראשונה, מדובר בצעד נועז וחצוף ובעצם, שני המייסדים החליטו לקבעו חוקים משלהם בהנפקה בבורסה. עוד דוגמא לרוח של "גוגל", הינה חוק ה-20%, אשר אומר, כי לכל עובד יש יום אחד בשבוע בו הוא יכול לעבוד על איזה פרויקט אישי שלו שלא קשור לעבודה. כל מספר חודשים, עושים וועידה ובוחנים את הפרויקטים של העובדים. הפרויקטים הנבחרים מקבלים רוח גבית מגוגל ומוצאים לים הפתוח (האינטרנט) בצורה של "ביטא" לראות את הצלחתם. כמובן עוד דוגמא לכך היא הסלוגן המפורסם "Don't Be Evil" שעומד בפני עצמו ומתאר את "רוח" החברה.

קצת על היתרונות של הספר:

מבחינת הכתיבה, הספר מאוד זורם, הוא לא ספר דוקומנטרי משעמם אלא מצליח להעביר את הנקודות שהוא רוצה להעביר באלגנטיות ובכתיבה רצופה. הספר סוקר את החברה מהרבה בחינות, למשל הוא מתאר פרק שלם על האוכל שממנו נהנים עובדי גוגל והשפים שעמלים על אוכל זה. כלומר, יש כניסה לפרטים שפחות חשובים לדעת על החברה מבחינת חברת היי-טק, אבל כן פרטים מסקרנים (לפחות אותי). הספר כתוב בצורה מאוד ליניארית לפי השנים 1996 עד 2006 ובצורה הזו בעצם ממש יוצר עלילה כתובה היטב של התפתחות החברה.

גוגל היא בראש ובראשונה חברה של מנוע חיפוש, אבל על מנת לנסות ולהישאר באיזשהו יתרון, החברה מנסה כל הזמן לפתח מוצרים חדשים (בד"כ על פי חוק ה-20 כפי שציינתי בפסקה הקודמת). הספר לא מתמקד במנוע החיפוש בלבד,אלא בוחן חלק מהאפליקציות הווביות שגוגל פיתחה כמו Gmail למשל, כך שהוא לא נשאר מקובע.

גם על הפוליטיקה המחבר לא מוותר ומתאר את המאבקים והשותפויות שביצעו גוגל עם החברות השונות כמו למשל עם חברת "yahoo" שבהתחלה הייתה יריבה של גוגל, עד שבעצם נעשה איזשהו שיתוף פעולה ביניהם בתחום הפרסומות. הספר לא רק משבח את גוגל, אלא גם דואג לתת ביקורת, למשל בנוגע לתחום הפרטיות. בנוסף הספר מציג את המשפטים שניהלה גוגל מול חברות שונות על פטנטים וסודות מסחריים, ובכך מציג גם את הצד הפחות נעים של גוגל, אבל מדובר בסטייה קלה מאוד מההאדרה ושיבוחים על גוגל, שכן המשפטים אותם הוא סוקר נגמרים או בניצחון או בהסדר משפט של גוגל (אין הפסד אחד).

על החסרונות:

הספר לא סוקר תחומים מסוימים שלדעתי היה מקום לדבר עליהם יותר. למשל, חסר סיקורים על אפליקציות ווביות נוספות שגוגל פיתחה וכאלה של שרדו או שלא הצליחו כמו למשל orkut- שזו רשת חברתית בסגנון פייסבוק שמצליחה רק בהודו וברזיל, ושאר העולם כמעט מתעלם ממנה לחלוטין. אפשר להגיד, שבעצם הספר מוטה להציג את גוגל ממרבית הנקודות החיוביות ואין מספיק נקודות שליליות על גוגל- (הרי החברה לא מושלמת). סוף הספר נקטע במכה אחת ובעצם אין ממש דיון על המשך דרכה של גוגל. היה מקום לכלול איזושהי הערכת מחושבת על המשך עתידה של גוגל כחברת חיפוש ובכלל, אך המחבר בחר שלא לעשות זאת. בפרק האחרון מספרים על פרויקט הגנים של גוגל ועל התמיכה של גוגל במדע בתחומים מסוימים כמו גנטיקה וחשמל ירוק נקי. הייתי מצפה לאיזשהו סיכום או נקודות שיא במהלך הקריירה של גוגל, אך אין התייחסות לזה בפרק האחרון.

"תמצית ההתפתחות של גוגל.

הרעיון לדירוג של אתרים, page rank, על פי כמות הקישורים אליהם ואיכות הקישורים אליהם, עלה ללארי פייג' לראש רעיון בזמן שעשה חיפוש באינטרנט בפרויקט של ספריות דיגיטליות. לארי שהשתמש ב"אלטה ויסטה", בזמנו מנוע חיפוש נוסף, ראה שני דברים-א. שגם המנוע חיפוש שנחשב הכי טוב לא הביא לתוצאות מספקות, ב) אלטה ויסטה סיפקו את הקישורים לתוצאות החיפוש בצורה גולמית (מידע פשוט) ולא עשו שום שימוש במידע הזה. לאחר שצירף לארי את סרגי לרעיון שלו של pagerank, סרגי בעצם תכנון את מערכת המחשבים והתוכנה בעזרתם יהיה אפשר להוריד את האינטרנט אל המחשבים, בשביל שיהיה אפשר להתחיל לכמת את הקישורים שקיימים באינטרנט. שני הצעירים יצאו מנקודת התחלה זו אל מה שיהיה "גוגל" מאוחר יותר. התוצאות של מנוע החיפוש הנסיוני של לארי וסרגיי נתנו תוצאות טובות יותר מכל מנוע חיפוש אחר בזמנו (1998) ועם הטכנולוגיה הזו, עזבו שניהם את הדוקטורט שלהם לפתוח את חברת "גוגל" במוסך ששכרו בסן פרנסיסקו. לא לקח להם הרבה זמן להתרחב מחוץ למוסך לבניין משרדים, אולם הכסף איתם התחילו את המסע הלך להיגמר. הציוד שבו הם עשו שימוש לא הספיק כדי להכיל את האינטרנט שהלך והתפתח באותם ימים. למרות שניסו, אף חברה לא רצתה לקנות את מנוע החיפוש גוגל, בגלל שרוב החברות באותם ימים לא האמינו בעתיד של מנוע החיפוש, אלא בעתיד הפורטלים (המנוע חיפוש נחשב למשהו צדדי שקיים בתוך הפורטל). את הזינוק הכספי הגדול הם קיבלו משני חברות הון-סיכון אשר האמינו בטכנולוגיה (1999). התקופה הייתה תקופה טובה שכן מיקרוסופט היריבה הפסידה במשפט גדול והתפוצצות הבועה בשנת 2000 גררה פיטורין רבים וסגירת חברות רבות- בצורה זו גוגל יכלה להתרחב עם כ"א איכותי שנפלט לרחובות. למרות הכל, גוגל עדיין לא ייצרה רווחים, כי זה לא נכלל במודל העסקי שלה. פה נכנס מקומו של אריק שמידט שהוצנח לניהול הצד הפיננסי בחברה ע"י חברות ההון-סיכון שהשקיעו בגוגל. בניצוחו של אריק גוגל הפעילה שני מודלים לרווחים האחד ע"י מתן לשימוש בטכנולוגיה מתוך פורטלים (למשל AOL) והשני, חלוקה של המסך ל2/3 תוצאות חיפוש ו 1/3 פרסומות מממונות. לאחר שדחו את מועד ההנפקה כמה שניתן, נקבע התאריך אפריל 2004 בו תונפק גוגל בבורסה. צמד המייסדים שרצה לשמור על שלטונם בחברה וגם על התנהלות תקינה, הנפיקו שני סוגי מניות א) למשקיעים רגילים עם זכות הצבעה אחת וב) שנשאו עשר זכויות למניה. המייסדים יכלו לקנות את מניות מסוג ב' וכל השאר את המניות מסוג א. בצורה כזו גם אם קונה המניה היה קבוצה פיננסית גדולה או סתם האדם הפרטי, הזכויות שלהם יהיו שוות. ההנפקה הייתה מאוד טובה (גייסה 1.67 מיליארד דולר בהנפקה והוענק לה ערך שוק התחלתי של 23 מיליארד דולר) ומאז הצמיחה של גוגל כמעט ולא נעצרת. מעבר לעובדה שגוגל נכנסה למילון האנגלי היא נהפכה למילה בינלאומית והחברה דאגה להרחיב את עסקיה ברמה זו כמה שניתן. פרטיות תמיד הייתה נושא רגיש, ועם כניסתה של גוגל לתחום הדוא"ל האלקטרוני, הנושא צף ועלה בין לילה. הרעיון שהפרסומת מבוססות על תוכן האימיילים הרגיזה הרבה מאוד אנשים ואפילו נחקק חוק נגד גמייל במדינת מסצו'סטס. פעילים למען ההגנה של הפרטיות הפצירו בחברה להפסיק לשים את הפרסומות ולהפסיק את שירות הג'מייל. אחד הדרכים שעזרו לגוגל להשקיט את עין הסערה היה היה שימוש בכותב בלוג מאוד ידוע בשם בראד טמפלטון שנחשב למאוד אמין ומאוד פופולארי. בראד ערך ניתוח הוגן של ג'מייל עם יתרונותיו וחסרונותיו והמליץ על שינויים במבנה על מנת שהפרטיות לא תפגע.

אישית, אני די מחבב את גוגל שכן לא בכדי הרבה מהאפליקציות בהן אני משתמש שייכות לגוגל: חיפוש, גמייל, picasa, google reader, google documents, google analytics, . התחברתי מאוד "הסיפור של גוגל" ונהניתי מאוד לקרוא על החברה שמהווה בפועל היום את נתיב הכניסה של המון משתמשים למידע לאינטרנט. אני גם חייב לציין, שהמסרים שהספר כל הזמן מנסה להעביר על רוח הצעירות והכוונה לטוב של גוגל בהחלט השפיע עליי. למשל, הרעיון של לייצר מוצרים טובים ורק אח"כ להחליט כיצד להפיק מהם רווחים הוא רעיון נהדר לטעמי שאני לא חושב שראיתי באף חברה טכנולוגית אחרת (ללא התייחסות לקוד פתוח). מילה אחת על עיצוב, גוגל ידועים בעיצוב המינימליסטי שלהם בדף הבית, בניגוד למתחרות (yahoo) ולמרות שהציעו להם הם סירבו להכניס פרסומות לאותו דף בית, למרות שהדבר היה מניב רווח מאוד גבוה, על מנת לשמור על עיקרון ה KISS keep it simple stupid- שורה אחת שאליה מכניסים מילים לחיפוש. לדעתי מדובר פה על עיקרון מאוד חשוב של עיצוב מנשקים ושגוגל מיישמים בהצלחה במשך כל השנים האלה.

עבורי הספר היה מרתק, ולמעט הפרקים על ההנפקה, שבה יש עיסוק יתר בחוקים ורגולציות של הנפקת חברות, הקריאה זרמה לי בקלות. אני בהחלט ממליץ לכל מי שמתעניין באינטרנט והיי-טק לקרוא את הספר ולקבל מושג על הדבר הזה שנקרא גוגל (שדרך אגב מדובר במילה ללא משמעות שכן, הרעיון הראשוני היה לקרוא לחברה googol, שזה מספר עם 100 אפסים, אולם עקב טעות הקשה על המקלדת יצא google). נהניתי מאוד מהקריאה בספר והבנה של ההיסטוריה של מנוע החיפוש של הגוגל ואני ממליץ לכל מי שמתעניין קצת מעבר על האתר בו הוא עושה חיפוש מאות פעמים בשבוע, לקחת מהספריה הקרובה לביתו ולקרוא את הספר.

יום חמישי, 25 במרץ 2010

שימוש ב"גוגל באז" במסגרת קורס "ניהול ידע"

במסגרת הקורס "ניהול ידע" לתואר שני באוניברסיטת בן-גוריון אני נדרש לכתוב על שימוש בטכנולוגיה מסויימת בעזרתה ניתן לנהל/להפיץ ידע.

השימוש היום ברשתות חברתיות הוא עצום, בין אם זה שיתוף מדיה מלא (Facebook) ובין אם זה שיתוף שורת טקסט פשוטה (twitter). חברת גוגל כנראה לא רצתה להשאר מחוץ למרוץ ההתחמשות, בידע, ויצרה מעין יצור כלאיים כזה בין שני הקצוות שיתוף מדיה לשורת טקסט.

השימוש בגוגל באזז יותר מזכיר את השימוש ב twitter לדעתי, כיוון שאופן הממשק לא מאפשר להרבה מעבר לזה.
למשל אם בפייסבוק אפשר לשתף אלבומי תמונות ולהכנס למשחקי רשת המונים (לדוגמאmafia wars ופוקר) בגוגל באזז ניתן בעיקר לשתף לינקים, תמונות בודדות ושורות טקסט (מאוד מזכיר את twitter). זה גם לא מפליא שאכן ניתן לייצר קשר בין גוגל באזז לטוויטר, כך שהודעות סטטוס שמעדכנים על אחד מהשירותים מתעדכן גם על האחר.

הממשק מציג שורת טקסט שלתוכה אפשר "לשפוך" לינקים תמונות או טקסט כמובן. למרות שהטכנולוגיה אינה בהכרח חדשה המיקום שלה הוא מעניין. בניגוד לפייסבוק וטוויטר שדורשות התחברות לאפליקציות חיצוניות, גוגל באזז פועל ישירות מתוך gmail, ובעצם ניתן אוטומטית לכל מי שיש gmail. מדובר גם באחת המגבלות שלו שכן בשביל רשת חברתית בגוגל באזז צריך שלכולם יהיה חשבון של google. אולם, ניתן להסתכל על זה גם בצורה אחרת,
במקום לשלוח מייל קבוצתי כאשר נדרשים לאיזושהי שאלה מסויימת, ניתן פשוט לפרסם בבאזז הודעה או שאלה שבעזרתה החברים מהגמייל יענו עליה. אין ספק שהמיקום הנוח ליד האימיילים, מורידים מן העלות שלעשות login לרשתות החברתיות החיצוניות, ובכך בעצם מאפשרות לנהל רשת חברתית באופן יותר נוח.
אחד הדברים שנוח בגוגל באזז, זה שאם למשל שמים קישור לסרט ביוטיוב, אפשר לראות את הסרט ישירות מתוך החלון של ההודעה ואין צורך לעבור לתוך האתר של youtube, אולם, זה לא משהו חדש שכן זה קיים גם בפייסבוק.

מתוך הניסיון האישי שלי, כבר במשך כחודשיים, כמות התעבורה (הודעות, תגובות, תמונות, לינקים) היא יחסית חלשה בבאזז והרבה חברים שאני רואה שבפייסבוק מריצים פעילות, כמעט ולא נוגעים בבאז. למרות זאת, בגלל הנוחות שתיארתי בפסקה הקודמת, אני מוצא את עצמי רושם בבאזז לפעמים הודעות - בדרך כלל דברים שמעצבנים אותי כמו שטויות של פוליטיקאים או איזשהו עוולות שנעשים בארץ.

אחת הבעיות הכי גדולות, שכנראה יצרו איוזשהי תקיעה בשימוש בגוגל באזז, היה הנושא של הפרטיות. בימים הראשונים שגוגל באזז פעל, כל האנשים שהיו ברשימת הקשר שלכם ב gmail, נהפכו אוטומטית (ברירת מחדל) ל "עוקבים" followers. זאת אומרת שאם פרסמת משהו כמו "איזה יום חרא היה היום בעבודה" גם הבוס שלך (במידה והיה לו חשבון ב gmail והתכתבת איתו מתישהו בעבר) היה רואה את מה שכתבת--> דבר שהיה יוצר סיטואציה לא נעימה. אז בגדול הבעיה הייתה שלא הייתה הפרדה ברור בין סוגים שונים של קשרים: חברים, עבודה, משפחה וכיוצ"ב וגם לא הייתה אפשרות לבצע איזושהי הפרדה כזו בצורה ברורה ונוחה .
רק אחרי כשבועיים בערך, שגוגל הבינו את גודל הטעות (היו המון תלונות של משתמשים כמו גם כתבות לא מחמיאות ברשת), גוגל הפכו את ברירות המחדל ולא כולם נהפכו אוטומטית ל"עוקבים".

לסיכום, לנוחות שבה אפשר להשתמש בגוגל באזז יש משקל לא מעט ולמרות שאני באופן כללי לא נוטה לרשום דברים ברשתות שהייתי מנוי אליהם עוד לפני הקורס "ניהול ידע" כמו פייסבוק, אני מוצא את עצמי כן רושם פה ושם הודעות בגוגל באזז. לדעתי, בגלל המיקום הנוח והתממשקות עם טוויטר, השימוש בגוגל באזז יכול להיות לא רע בכלל. אולם באופן כלללי, אני חייב לציין שאני לא אוהד של להכניס את כל החיים הפרטיים שלי באופן דיגיטלי לרשת, אז השימוש שלי לא ברשת זו או אחת מהאחרות לא יהיה נכבד.

על מנת לראות את צורה השימוש בגוגל באזז אפשר להרשם לגוגל באז דרך לחיצה על הכותרת.

עדכון קל- נכון להיום הפסקתי להשתמש בגוגל באזז. למרות כל מה שכתבתי למעלה, הגעתי למסקנה שעדיף להשתמש בטוויטר ולא בבאז למרות הנוחות המוצעת של באזז בהיותו חלק אינטגרלי מגמייל. אני אציין שבזמן שכתבתי את הפוסט הזה, היה לי יחסית מעד ניסיון עם טוויטר, וככל שהרביתי והמשכתי להשתמש בו, ראיתי לנכון להסתפק בו במקום בגוגל באז..
למרות זאת צירפתי תמונה של שימוש בגוגל באזז כדי להראות שאכן התקיימה פעילות.


יום חמישי, 4 במרץ 2010

עדכון סטטוס קל

נכון להיום, אני מתחיל את הסמסטר השני בתואר של הנדסת גורמי אנוש בבן-גוריון (סטודנט מן המניין).
הפעילות שלי בבלוג מאוד ירדה לאחרונה, זאת כיוון שהייתי מאוד "עסוק" כל הסמסטר א'.

אני שוקל על פתיחה של בלוג יותר מקצועי, תחת דומיין משלי ואתר משלי, כנראה wordpress, אבל לבינתיים
אני אמשיך פה.

יום חמישי, 20 באוגוסט 2009

אז מה היה לנו ? 4 חודשים חלפו ללא מילה

הבלוג הנוכחי לא היה פעיל למשך תקופה די רבה. למעשה, הוא כבר לא היה פעיל ממאי שמהווה פחות או יותר את פתיחת סמסטר אביב.

קצת הקדמה
המקומות שבהם ניתן ללמוד את תחום ה HCI בארץ הם מאד מוגבלים. נכון לזמן כתיבת פוסט זה, רק לטכניון ולבן-גוריון יש מסלול לימודים שהוא הדבר הכי קרוב ל HCI (שנלמד תחת הפקולטה של הנדסה במחלקה של תעשייה וניהול). אני משתמש במונח "קרוב" באופן מאוד רופף בגלל שגם הדברים שנלמדים שם הם די רחוקים.
בעוד שבחו"ל קיימות תוכניות ספציפיות לתחום, בארץ ה HCI נכלל תחת התחום הכוללני שזה "ארגונומיה" (מונח אירופאי) או "גורמי אנוש" (מונח אמריקאי). מתוקף היותו של התחום הרבה יותר רחב, גם הקורסים הנלמדים בו הם ממגוון התחום ולאוו דווקא של HCI, אבל מכיוון שעדיין לא נכנסתי לתוכנית של התואר השני דה-פקטו אני לא יכול להתחייחס אליהם.

הדבר שאליו אני כן יכול להתייחס הוא לקורסי ההשלמה ה"הכרחיים" על מנת להתקבל לתואר השני כיוון שכרגע סיימתי את המועד ב' של הקורס השלמה אחרון (לא בהכרח אחרון, תלוי מאוד במועד ב' שלא צלח באופן חיובי מדי) .
בעוד שבטכניון ניתן להתחיל את התואר השני ולעשות את קורסי ההשלמה "תוך כדי", בבן-גוריון אתה חייב לסיים את כל קורסי ההשלמה בממוצע 80. לצערי, מדובר בקורסים של תואר ראשון של הנדסת תעשייה וניהול שאינם קשורים לתחום ה HCI כמעט בכלל, למעט ארגונומיה ששלושה שיעורים אחרונים כן התייחסו לתחום.

אז מה עשיתי ב-4 חודשים אחרונים ? בדיוק את זה, ניסיתי להצליח בקורסי ההשלמה של בן גוריון. מדובר במשימה לא הכי פשוטה שכן אלו קורסי הנדסה תואר ראשון ולמרות ששלושה מתוך החמישה הם בהחלט סבירים, שניים מתוך השלושה הם מאוד לא סבירים עם מעל שליש נכשלים וממוצע 60 (זה לא מידע רשמי אלא שאספתי מכל מיני חבר'ה באוניברסיטה וגם שחוויתי על עצמי לצערי).

בן גוריון, לדעתי, זה המקום שהכי ממוקד "גורמי אנוש" וגם הוא לא ממש מספיק. אין בארץ תוכנית ראוייה לאינטראקציית אדם-מחשב ולצערי (פעם שלישית כבר בשימוש המילה צער) תחום זה שתופס נפח כל כך חשוב בעולם הדיגיטילי לא מקבל את ההכרה הראוייה שלו בארץ ה"ההיטקיסטית שלנו" אלא דרך תוכניות הרבה יותר רחבות.

אמר לי פעם מישהו, שכאשר הוא ראה מה מציעים האוניברסיטאות בארץ בתחום הוא הגיע למסקנה שלא שווה ללמוד כל כך הרבה קורסים עודפים רק כדי להגיע ל"בשר" ולכן החליט ללמוד באוניברסיטת בנטלי שבמסצוטס (מילה קשה) את התחום. בקישור הבא קיימת התוכנית של אוניבריסיטת בנטלי לאינטראקציית אדם מחשב HCI תוכנית זו לא דורשת אף קורסי השלמה וכמעט כל הקורסים הניתנים בה הם שייכים לתחום באופן ממוקד.
היום אותו מישהו עובד בגוגל בתחום חווית המשתמש !

אז מה היה לנו ?!!!