יום שני, 7 ביולי 2008

מדעים הומניים ובפרט מדעי ההתנהגות

אני בן אדם די יישומי, כלומר אני אוהב ללמוד משהו שאח"כ יוכל לשמש אותי בהמשך החיים.
אז מה אני עושה במדעי ההתנהגות אתם שואלים ? שאלה טובה.
רוב חיי העברתי עם נטייה טכנולוגית, למדתי מחשבים בתיכון וגם עסקתי בכך בצבא. ובאמת בתחום הטכנולוגי, אתה לומד דברים כי אח"כ אתה תיישם אותם, או תשאב מהם רעיונות.

גם שלמדתי הנדסת מכונות, אמנם למדתי את המדעים באופן hard core אבל האמנתי שזה בסיס שאני אצטרך לשארית דרכי בהנדסה (למרות שבפועל לא המשכתי שם).

כאשר אני חווה את הלימודים במדעי ההתנהגות, החוויה היא שונה לחלוטין...
המושג "מדעי" מקבל משמעות אחרת, בייחוד במדעי החברה.

אני אתייחס כרגע לנקודה אחת.
* אין וודאות. - עולם הפסיכולוגיה ובייחוד עולם הסוציולוגיה!, נוטה להפריח תאוריות על הגורמים שמובילים לתוצאות מסויימות.
דוגמא בולטת בסוציולוגיה זה הגישה הפונקציונליסטית שמתארת את החברה כמעין גוף אורגני, שבה לכל דבר יש תפקיד וצריך לשמור על הגבולות בין האיברין השונים. למשל לבית הספר, תפקיד החינוך ואסור לו להתערב בתפקיד ששמור למוסר המשטרה. בינתיים זה הגיוני, אבל התאוריה טוענת שאם משהו מתרחש , אז יש סיבה פונקציונלית לכך שהוא מתרחש למשל, אם יש תופעה של שחיתות בממשלה, אז זה בסדר, כי שחיתות מייצגת עוד איזשהו איבר בגוף שיש לו מטרה ובאופן מסויים זה משרת כל כלל החברה, זה פשוט הזוי !.
אני לא מבין למה זה נחשב לרעיון של תחום שאמור להיות מדעי. הרי יש מיליון סיבות שיכולות להסביר תופעה כזו, ואין באמת וודאות בפרדיגמה זו אחרת. לא ניתן בשום אופן כמותי לוודא כזו תופעה ולבסס את התאוריה.



אין תגובות: